רש"י על ביצה ג׳ ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על ביצה ג׳ ע״ב:ח׳ רש"י על ביצה ג׳ ע״ב:י״א »

1 פרי מגדים על יורה דעה פתח ↗

אמנם כן מ"ש הצ"צ בפשיטות אף שיש איסור אחר שאין לו היתר מ"מ כיון דאיסור א' יש לו היתר בלי ביטול חשיב לגבי איסור זה דשיל"מ אין לו ראייה ברורה לכך ואדרבה מרש"י ריש ביצה ד"ה שיש לו מתירין אחר י"ט בהיתר גמור וכמו שדקדק השואל שם גם מדלא מוקי בספק טריפה ונולדה בי"ט ומה שדחה הצ"צ דלא ס"ד דמקשה תחלה דמיירי בספק טריפה ה"ה דלא ניחא ליה לומר דמיירי בספק טריפה ונולדה בי"ט יע"ש לא ידענא בשלמא הא דלא ניחא ליה מעיקרא לומר דמיירי בספק טריפה משום דלא מישך שייך הכא ספק טריפה לדינא די"ט עד שהוצרך רש"י ד"ה לספק לומר איידי ועוד דסומך אקושיא שניה א"ה אמאי לא בטיל אבל למה דמשני ליה בספק טריפה למה חזר והקשה מסיפא נתערבה ולמה לא הונח לו דאנולדה בי"ט קאי ולא נצטרך לאיידי והיא גופא קמשמע לן דכה"ג נמי מיקרי דשיל"מ לאיסור י"ט עכ"פ:

2 תוספות יום טוב על משנה ביצה פתח ↗

שנים ומצא שלשה כולן אסורים. דממה נפשך איכא חד דמערב בהו. וליכא למישרינהו משום דחד בתרי בטיל דכתיב שמות כ״ג:ב׳ אחרי רבים להטות. רש"י דף ג'. דב"ח חשיבי ולא בטלי כדפירש הר"ב ריש פרק ח' דזבחים ועוד כל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל בגמרא דף ג' תוס':

2 פרי מגדים על יורה דעה פתח ↗

והנה יבש ביבש דבטל ברוב יש מחלוקת אי רוב כפל או משהו יותר סגי. עיין מ"י כלל נ"א אות ו' וכלל ל"ט אות א"ב והעולה מדבריו דבלח ויבש מה"ת סגי במשהו יותר ומדרבנן בעינן כפל וראיה מטור קי"א היה היתר רבה קצת תולין במינו יע"ש ועיין מנחת כהן ח"א פ"א נ"ז א' ועיין ר"מ פט"ו ממ"א הלכה ד' נפל חלב כליות לחלב אליה אם יש כשנים משמע כפל בעינן והמ"כ כתב כשניים בכ"ף הדמיון משמע שאין בעינן כפל יע"ש ועש"ך ק"ט אות ז' וק"ז אות א' מבואר בדבריו דא"צ כפל יע"ש. ואמנם אני תמה על מ"ש המ"י דמה"ת במשהו יותר סגי ומדרבנן בעינן כפל והרי הר"מ מ"ה קאמר כשנים בחלב האליה דלדידיה מדרבנן בעינן ס' אפי' יבש ובלח לדידן נמי בעינן ס' ועיין במהר"ל חביב סימן פ"ח מבואר כן אלא שחילק בדברים הנבללים מ"ה כפל בעינן וביבש מה"ת במשהו סגי ומדרבנן ס' אף במינו כדעת הר"מ וכן סתם להלכה והמ"י כתב שא"י מניין לו לחלק בין לח ליבש ע"ש ואני אומר דומיא דסנהדרין בעינן והתם י"א וי"ב הוי רובא וא"כ יבש נמי כן עד"מ ב' וג' משא"כ לח בלח דהכל נבלל כא' וודאי כפל בעינן דבסנהדרין לא מצינו משהו יותר כי אם אחד יותר הלכך יבש נמי לכ"א בפ"ע יש כפל. ועמ"י כלל ל"ט אות ב' הכריע דבעינן כפל מטעם דבלא"ה רוב סוברים דמדרבנן ס' בעינן אף ביבש ולפ"ז באיסור דרבנן בטל במשהו יותר ע"ש אות ב' הביא ראייה מרש"י ביצה ג' ד"ה אפילו כו' דמה"ת חד בב' בטיל ורבנן אחמרו משמע הא אין מתירין בטל מדרבנן יע"ש ואין כ"כ הכרע מרש"י שם וא"כ באיסור דרבנן יש להקל במשהו יותר סגי והכין מסתבר ובאיסור תורה יש להחמיר דכפל בעינן ומיהו ברובא דמינכר שרי אף מדרבנן ביבש במינו דלא כהר"מ וראב"ד ומרש"י ב"מ נ"ג ע"א אין כ"כ הכרע ועיין כה"ג כאן בהגהות הטור אות א' יע"ש ועיין פר"ח ק"ט אות ה' האריך והביא ראייה מבכורות כ"ג ק"ב ועוד במסכת מקוואות מי גשמים ומי שאובים מחצה פסול הא משהו יותר בטיל ובפרק ב' דכלאים צמר גמלים כו' מחצה כו' הא משהו יותר בטיל יע"ש הנה ממקואות פ"ד מ"ד אין ראיה דאפשר שאיבה שהמשיכוה דרבנן ובמקוה היח חד בתרי ומשום הכא בטל אבל באיסור תורה כפל בעינן עיין ר"מ הל' מקוואות פ"ד ה"ח וי"ד ר"א סמ"ד ותמורה י"ב א' תוס' ד"ה ואין. ומ"ש מכלאים הוא פ"ט מ"א וי"ל מותר לעשות בגדים וכל בגדים אין שזורין ולא הוי שעטנז ד"ת ובאיסור דרבנן במשהו סגי וכה"ג מחלק המ"י בכלל ל"ט אות ב' למ"ד מין במינו בס' באיסור תורה לא בדרבנן ה"ה דיש לחלק ברובא כן. ועיין תי"ט שם ד"ה אם כתב מין במינו ביבש אפילו מדרבנן א"צ יותר כדתנן בפ"ז מ"ח דחולין ובתר שמא אזלינן יע"ש. ויש מקושי ההבנה מ"ש כדתנן אדרבה במשנח שם בזמן שאין מכירין כולן אסורות ובגמ' פריך וליבטיל ברובא כו'. ומ"ש בתר שמא לא ידענא דאינו מינו ביבש בעינן ס' שאם יבשלם יתן טעם ומש"ה בצמר דחלים וגמלים אף דאינו מינו סגי ברוב מה"ט דלא שייך כאן זה ואיך כתב בתר שמא אזלינן וצ"ע וממשנה זו דכלאים מוכח דתרתי א' דמין במינו אף מדרבנן א"צ ס' דלא כר"מ ורש"י וראב"ד דאי בעינן ע"כ לאו טעמא דיבשלם יתן טעם אלא חז"ל החמירו ואמאי כאן התירו הב' מוכח דאינו מינו מה"ת ברובא בטיל דלא כי"א דמה"ת אסור דצמר גמלים ורחלים אינו מינו הוא ולקמן בפרק הב' אבאר עוד *:

9 שיש לו מתירין - שיכול לאכלו אחר יו"ט בהיתר גמור:

10 אפילו באלף לא בטיל - ואע"ג דמדאורייתא חד בתרי בטיל דכתיב שמות כ״ג:ב׳ אחרי רבים להטות אחמור רבנן הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסור על ידי ביטול:

2 טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה פתח ↗

כל דבר שיש לו מתירין. מדאורייתא חד בתרי בטל דכתיב אחרי רבים להטות ואחמירו רבנן הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסורו ע"י ביטול. רש"י פ"ק דביצה:

2 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

כשירה עט״ז כמאן דליתא דמי כמ״ש בסוף לא מטעם ביטול ולא מטעם לבוד דכה״ג בממשות מפסיק ל״ש לבוד ודוקא באוויר שייך לבוד עתו״ש בהל׳ עירובין גבי לחי. ודברי הלבוש מאורן של ישראל צ״ע טובא דא״כ בטלת כל איסור אם אמרינן מבטלין מ״ה יניח נבילה אצל ב׳ שחוטה וכדומה וכל שניכר ודאי אין שייך ביטול וסנהדרין י״ל דא״י איזו דיעה נכונה הוי כאין מכירין או כמ״ש הט״ז דמיעוט כמאן דליתא והתם ל״ש המיעוט נהפך משא״כ באיסורין המיעוט כליתא דיליף מסנהדרין כמ״ש רש״י ריש ביצה וממילא להיפך בהיתר וא״צ להשליך א׳ רק מדרבנן כבסי׳ ק״ט בי״ד ועתוס׳ סנהדרין גבי נסקלים בנשרפים לחד תירוצא י״ל מ״ה צריך להשליך א׳ ובפריי שם כתבנו בפתיחה לה׳ תערובות והתוס׳ בחולין לענין קבוע כתבו אע״ג דא״י ממי לקח היל״ל בתר רובא דלע״ע אין ניכר חידוש הוא קבוע אבל בניכר פשיטא א״צ לראיה דאין בטל והט״ז ז״ל במכ״ש כ״כ:

« רש"י על ביצה ג׳ ע״ב:ח׳ רש"י על ביצה ג׳ ע״ב:י״א »